עמי כברי

הצילומים והנופים הם הצד החזק בסרט "בציר ראשון". כדי להתרענן מהקיץ הישראלי המעיק – זה בהחלט מספיק. אם לא תתעקשו לחפש עומק או תובנות בתסריט – זה בדיוק הסרט עבורכם

קחו טירה אירופית עתיקה, שימו אותה בלב אזור של כרמים וספרו סיפור – קצת עצוב, קצת רומנטי – על יין, המשקה הפוטוגני ביותר בהיסטוריה האנושית. יכול להיות שעם חומרים כאלה – לא תקבלו סרט שהוא אחלה מעדן לימי הקיץ החמים?

הסרט "בציר ראשון" מפנק את צופיו בחומרים שכל מי שהקיץ המזרח תיכוני כבד עליו מייחל להם. האזור שבו מתרחשת הדרמה המשפחתית טובל ב'ירוק פרובנס' עוצר נשימה; הטירה העתיקה מציעה מרחבי אבן יפהפיים לסצינות הדרמטיות; וגם מה שמצולם בפאריז ולא בחבל בורדו – טובל בתוך יוקרה שעושה חשק לעוד. כשזה המצע שעליו מונחת עלילת הסרט, מותר לעשות הנחה לתסריט. והנחה כזו – אכן מתבקשת. הצילומים עושים יופי של עבודה, אבל התסריט, איך לומר …

זהו סיפורו של בחור שלאביו יש יקב שידע בעבר ימים יפים יותר. הוא (השחקן חליל לספר) הפך ברבות השנים למבקר היין הנחשב והמוערך ביותר בצרפת. אבל, הנה מגיע האבל שמניע את הדרמה – מימיו הוא לא יצר יין בעצמו. וזה בדיוק מה שנדרש ממנו ביום שבו אביו פושט את הרגל ונאלץ (כמעט) למכור את היקב, את הבית ואת הכרמים שמסביב. 

האם יצליח? האם יתבזה, יושפל ויודח ממעמדו כמבקר היין מס' 1 של צרפת והפזורה? ולא פחות חשוב מכך: האם יתחתן בסופו של דבר עם בתה של השכנה, זו שכמעט הרסה את העסק המשפחתי שבנה אביו?

כל התשובות – ב"בציר ראשון". בבית גבריאל הקרוב למקום מגוריכם.

הסרט בציר ראשון